מה בין צהוב שמאיר לצהוב ששורף?

באחד ממפגשי הצבע  בבתי  החולים, עמדתי להעביר סדנא על הצבע הצהוב. בעודי מכינה את החדר לסדנא נכנסה לתוכו אשה מחוברת לאינפוזיית הכימותרפיה. "בוקר טוב" קדמתי אותה בברכה." בוקר טוב" השיבה לי. היא נראתה לי  חסרת אנרגיה. מטפחת לראשה מכסה את ראשה הקרח, פניה חיוורות " מחוקות" לחלוטין  נראו נפולות משהו  ומבטה כבוש בקרקע. חשתי איך המחשבות ממלאות את ראשי: "וואוו, אשה כל כך צעירה  ונראית  בדמי ימיה"... "איזו מסכנה"....."ואוו היא נראית ממש כאילו השתחררה כרגע מהצבא.... אני לא מאמינה....."

בעוד המחשבות מציפות את ראשי שמעתי את קולה של אשה אחרת שהיתה בחדר מנסה לעודד אותה במילות עידוד:" תשמעי... את חייבת להיות חזקה..... אנחנו חייבות להיות חזקות.....קטן עלינו אנחנו ננצח.....את צעירה וכל כך יפה את חייבת להאמין שתצאי מזה..." "אני משתדלת להאמין, אבל...." ניסתה האשה עטורת המטפחת להשיב "לא , לא אל תשתדלי תאמיני...." שידלה אותה השניה. בעוד הדיאלוג קורה לנגד עיניי פקדה את החדר אשה נוספת. "שלום, אני ח. ואני מהרווחה,  נמצאת כאן במקרה ד"ר ל. אני מחפשת אותה"

"כן, זו אני" השיבה האשה עטורת המטפחת. "מה?"פלטתי והרגשתי כיצד אני נזרקת לקיר וחוזרת למרכז החדר חסרת נשימה." כן אני רופאה, 12 שנה אני עובדת באונקולוגיה ומזה 5 שנים אני חולה. עזרתי לכל כך הרבה אנשים ולעצמי אני לא מצליחה...."

הרגשתי  כיצד דמעות מציפות את עיניי. את לא תאמיני שתפתי אותה. כשנכנסת את החדר הייתי משוכנעת שאת השתחררת מהצבא.  בת כמה את?" שאלתי. "אני בת ארבעים " השיבה. "את בגילי" הפתרתי "כן,ועמוק במחלה"..ענתה.

"את יודעת, הסדנא היום היא על הצהוב, הצהוב הוא  השמש. זהו צבעה של צ'קרת מקלעת השמש בגופנו.מרכז אנרגתי שנמצא מעל איזור הטבור מתחת לכלוב צלעות. זהו צבע השמש הפנימית שלנו שמחברת אותנו לכל מי שסביבנו.אלה חוטי האור שמחברים את כולנו. הצבע קשור באני החושב, הגדרת העצמי והגשמתו. צ'קרה זו משפיעה על הכוח האישי שלנו בעולם.  כשאנחנו באים בפתיחות בחוסר שיפוטיות ו"ידענות" אנחנו מתחברים לצהוב המאיר בתוכנו כאשר אנחנו באים ממקום של " ידענות" אנחנו נותנים ביטוי לצהוב  השורף בתוכנו.....כשנכנסת את החדר החלו המחשבות "הידעניות" להציף את ראשי ולמעשה לא ידעתי עלייך דבר.  בראש שלי נרקם סיפור שלם סביב דמותך שבינו למציאות אין כל קשר.... תודה למדתי בזכותך משהו על הצהוב הפנימי שלי"...היא חייכה והרכינה את ראשה.

מצדו השני של החדר יכולתי לשמוע את  בכיה החרישי של אותה  אשה שניסתה לעודד. קמתי וחבקתי אותה. "ואני ניסיתי לעודד....מדברת מדברת .....כאילו" היא מלמלה תוך בכי. "היי, אמרתי לה הכל בסדר, גם אני חשבתי שאני יודעת אני לא......."

פתאום הרגשתי כיצד הצהוב השורף  מפנה את מקומו לצהוב המחמם והמאיר. עמדנו שם שתי נשים מחובקות בדרך להשיב לעצמנו את הענוה. עכשיו הייתי מוכנה ונכונה להעביר את הסדנא.....

עוצב ע"י כתום,  נבנה ע"י Netmission