הירוק והלבן של ג'מילה

באחד המפגשים שהעברתי  בחדר הטיפולים ביקשתי מכל אחת מהנשים לומר את שמה ולספר  אודות הצבע או הצבעים האהובים עליה. היו בחדר 12 נשים וכל אחת  השמיעה את הצבע הפנימי שלה.  בסופו של הסבב קמה אישה ערבייה . לבושה כולה בשחורים. היא היתה מכוסה מכף רגל ועד ראש." שמי ג'מילה"(שם בדוי) שיתפה " ואני בתוכי אוהבת שני צבעים: את הירוק שהוא מסמל בשבילי צמיחה ושגשוג והלבן שהוא בשבילי  נקיון וטוהר ושלום עולמי. את שני הצבעים האלה אני מוסרת לכולכן וגם הלוואי, אינשאללה, לכל העולם... אבל בשבילי, בשבילי אני מבקשת רק את השחור...."

דממה השתררה בחדר. ופתאום החלו הנשים להשמיע רחשים. אפשר היה לחתוך את המתח באוויר. התבוננתי באשה  האמיתית הזו הבטתי בעיניה השחורות הגדולות והיפות ואמרתי לה:" אני כל כך מודה לך ששיתפת את כולנו במחשבותייך, הבאת כאן סיפור קטן ונוגע על העולם שלך ועל זה אני מודה. תרשי לי אני רוצה להחזיר לך בחזרה ולהעניק לך בחזרה את שני הצבעים שבנשמתך. הירוק.... הירוק בשביל הריפוי שלך והלבן, הלבן בשביל האמונה והתקווה שמגיע לך מגיעים לך צבעים נוספים מלבד השחור...." היא הסתכלה עליי, עיניה נתמלאו בדמעות."תודה " היא אמרה לי "תודה רבה!".

התבוננתי בה , נגעתי בעדינות בזרועה וחייכתי. "גם לך מגיע, יקרה" "גם לך מגיע". היא הנהנה בראשי, מנגבת את דמעותיה. יכולתי לשמוע את דבריי הנשים מסביבי חוזרות ואומרות: " בטח , גם לה מגיע ... מה זה רק שחור לעצמה?"  "נשים יקרות ואהובות, מגיע לכולנו. מגיע לכולנו לחיות את קשת הצבעים, אז בואו נחיה!" הזמנתי אותן.

שנגמרה הסדנא, אספתי את חפציי ותוך כדי עברו בראשי מחשבות: איך זה קורה שהרבה מאיתנו מחלקות את כל הצבעים שיש לנו לסובבים אותנו ולעצמנו לא יודעות לבקש יותר  משחור? האם באמת  אנחנו צריכות להגיע לאותו קיר שחור כדי להבין שמגיעים גם לנו כל הצבעים שבעולם? ואיך זה שמפגש קטן ואנושי אי שם, עם אשה לבושה שחורים מזכירה לכולנו שמגיע לכולנו לחיות....לחיות את החיים בקשת הצבעים,  כל אחת ואחד מתוך הצבע הפנימי שלו בדרך שלו....

עוצב ע"י כתום,  נבנה ע"י Netmission